בלנקט מן / איש השמיכה
פרוייקט גמר / המחלקה לתקשורת חזותית / המוסד האקדמי לעיצוב ויצו חיפה, 2013
הוא השתייך לדת המאורית, והגיע ממשפחה מסודרת ועמידה, אך עם זאת היה מלכתחילה הכבשה השחורה במשפחה
בנעוריו, לאחר פטירתו של אביו, בחר לעזוב את הבית והקדיש את רב זמנו לפוליטיקה סביב זכויות שבט המאורי שבניו זילנד. כבר אז הסתבך עם החוק על התפרעות בהפגנות וגם כאשר נתפס מעשן מריחואנה
בשנות העשרים לחייו הוא עבד בתעשיית הייעור. הוא פגש אז את אשתו שכבר הייתה אמא לילדה אז, ויחד איתה הקים משפחה. היו להם חמישה ילדים יחד. גם את הבית הזה שבנה, עזב
בשנת 1979, כאשר בן חנה בן 22, נהג בשכרות, כשחברו הטוב ביותר בכסא שליד הנהג. השניים עשו תאונה וחברו נהרג במקום. בן חנה הורשע ונכנס למעצר. יש הסבורים שפרק זה בחייו- גרם לו להשתגע ולרצות לזרוק הכל ולעזוב
אחרי שהשתחרר מהכלא, ממשיך בן חנה להפגין מול בית המשפט לטובת שבט המאורי. ברשותו היה רכב, בו ישן מחוץ לבית המשפט עד שזה נגרר. כשהרכב נגרר, יש מעידים שבן נראה מסתובב עירום לחלוטין ברחוב. הוא נלקח למוסד לבריאות הנפש, ואחרי הסתכלות הוא נמצא שפוי ושוחרר. זהו הרגע שבן מגיע לרחוב
בשנות ה-90, בן הופך להיות סמל מקומי. הוא יושב ברחוב ואנשים באים לשבת איתו, לעשן, לדבר ולהתייעץ. נעשה סביבו סרט דוקומנטרי, הוא מקבל דף בפייסבוק, בוויקיפדיה ובמיי ספייס ואפילו הוצע שמחוץ לשדה התעופה יתנוסס שלט עם פניו שמברך את הבאים. הוא זוכה לקהל גדול של חקיינים ומעריצים, כשכל מעשיו הם לשבת ברחוב כשלגופו אך ורק פיסת בד ושמיכה. במקביל דפי ההרשעות שלו מגיעים לסך של 17 דפים, ביניהם איסורים מגוחכים כמו "לא להכנס לקניון" ו"להגיע למשפט הבא עם חולצה". בסרט הדוקומנטרי שנעשה עליו, חושף בן את הסיבות לאי לבישת בגדים, ולבחירתו לחיות ברחוב. הוא טוען שם שהאלו דברים שהדת המאורית מאמינה בהם ושהוא מקווה שהאדמה תושב להם
בשנת 2012 נמצא הגיבור המקומי מת ברחוב, ככל הנראה לאחר התקף לב. בן חנה היה בן 54 במותו. הלוויתו מומנתה על ידי פילנטרופ מקומי. להלוויה הגיעו משפחתו אשר לא שמעו ממנו דבר עשרות שנים, עורכת הדין שלו, ראש העיר, וציבור רחב של מעריצים ומזדהים. ברחבי העיר, במקומות בהם נהג לשבת, הוקמו לכבודו אנדארטאות
